פסק-דין בתיק ת"א 7712-02-09

פתח דבר

התובעות 1, 2 הינן חברות הרשומות בישראל. התובע 3 הינו בעל המניות והמנהל של התובעת 1. גב' גלינה רוביצקי, אשתו של התובע 3 (להלן - גב' רוביצקי), הינה בעלת המניות בתובעת 2.

הנתבע פעל מטעמו של עסק בשם "ניהול ובקרה פיננסי" (להלן - עסק הייעוץ), אשר עוסק במתן ייעוץ פיננסי, ובין היתר: בדיקת חשבונות בנקים, בדיקת חיובי ריבית, ניתוח הלוואות, בדיקת חיובי עמלות ועריכת חוות דעת מומחה בתחומים אלו. לא נטען, לא על ידי התובעים ולא על ידי הנתבע, כי מדובר בעסק המאוגד בתאגיד המהווה אישיות משפטית נפרדת. בהעדר טענה בעניין זה, יכולים אנו לצאת מנקודת הנחה, כי עסק הייעוץ והנתבע הם היינו הך.

התובעת 1 התקשרה עם עסק הייעוץ בהסכם למתן ייעוץ פיננסי ושילמה עבור השירותים. התובעת 2 שילמה לעסק הייעוץ עבור סיוע בקבלת הלוואה.

עיקר המחלוקת בין הצדדים עניינה בטענת התובעים, כי ההסכמה שבינם ובין הנתבע הופרה על ידי הנתבע, כפי שיפורט להלן.

טענות התובעים

התובעת 1, ניהלה במשך השנים חשבונות עסקיים בבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן - בנק לאומי) ובבנק הפועלים בע"מ (להלן - בנק הפועלים). התובעת 1 צברה בחשבונות בנק אלו חובות גבוהים בסך 219,602 ש"ח לבנק לאומי ובסך 179,463 ש"ח לבנק הפועלים.  מאחר שהתובעת 1 לא עמדה בהחזר חובותיה לבנקים, נאלצה לחתום עם הבנקים על הסכמים להסדרת חובותיה.

במסגרת הסכמיה עם הבנקים, נפרסו מחדש חובותיה של התובעת 1, והיא התחייבה לעמוד בתשלומים חודשיים על חשבון חובותיה. התובע 3 חתם על הסכמי הסדר החובות, כערב אישי להחזר חובותיה של התובעת 1 לבנקים.

מצבה הכלכלי של התובעת 1 היה ידוע למכר משותף של התובע 3 והנתבע, אשר המליץ בפני התובע 3 על כישוריו של הנתבע, כמי שיכול לסייע בהתנהלות אל מול הבנקים.

בתיווכו של  אותו מכר משותף פנה הנתבע אל התובע 3, ואלו נפגשו. במסגרת אותה פגישה עסקית הציג עצמו הנתבע כבעל יכולת לגרום לבנקים להפחית חובות ללקוחות, והתהדר בתיק עבודות ומכתבי תודה.

בפגישתם, הציג התובע 3 לנתבע את דפי חשבונות הבנקים של התובעת 1. לאחר בירור, שהתיימר הנתבע לערוך, השיב הנתבע לתובע 3, כי נמצאו לטובת התובעת 1 הפרשים מגביית יתר של הבנקים בסכומים של מאות אלפי שקלים.

ביום 4.11.2007, לאור התרשמותו של התובע 3 מהמצגים שהציג בפניו הנתבע, נחתם הסכם בין התובע 3 לבין עסק הייעוץ. עותק ההסכם צורף כנספח ג לתצהיר עדותו של התובע 3, ונושא את הכותרת "הסכם החזר" (להלן - הסכם ההחזר).

בסעיף 1 להסכם ההחזר, הציג עסק הייעוץ את יכולותיו "לבדוק חשבונות בנקים" ו"ליזום הורדות בהוצאות הריבית והעמלות". בסעיף 5 להסכם ההחזר התחייבה התובעת 1 לשלם לעסק הייעוץ עבור ביצוע בדיקת חשבונות 15% מזיכוי העמלות ממנו תהנה בפועל. כמקדמה ועל חשבון התשלום העתידי שילמה התובעת 1 סך של
39,270 ש"ח (34,000 ש"ח בתוספת מע"מ). הוסכם כי המקדמה תקוזז מן התשלום העתידי הצפוי.  בסעיף 6 להסכם ההחזר הוסכם כי אם התובעת 1 לא תזכה להחזר או לזיכוי בסכום המקדמה, יוחזר לה סכום המקדמה ששולם.

היות שמצבה הכלכלי של התובעת 1 לא איפשר לה לעמוד לא בתשלומים החודשיים לבנקים במסגרת הסדרי החוב ולא בתשלום המקדמה לעסק הייעוץ, נועץ התובע 3  בעניין זה בנתבע. הנתבע ייעץ לתובע 3 להפסיק את התשלומים החודשיים לבנקים. הנתבע הבטיח, כי עובד עימו עורך דין, שמתמחה בענייני בנקים, והוא יוכל לסייע לתובעת 1 בכל הנוגע להפסקת התשלומים באותו שלב. התובע 3 פעל בהתאם לעצתו של הנתבע, והתובעת 1 הפסיקה את התשלומים לבנקים.

ביום 9.3.2008 הגיש עסק הייעוץ את תוצאות בדיקתו (להלן - הדוחו"ת או דוחו"ת הבדיקה). כצפוי, דו"חות הבדיקה העלו, כי לתובעת 1 הוסבו נזקים כספיים רבים, וזאת לנוכח התנהלות בלתי מקצועית של התובעת 1 אל מול הבנקים. נטען על ידי עסק הייעוץ, כי בחשבון שהתנהל בבנק לאומי  נתגלו נזקים בסך של 345,280 ש"ח ובחשבון שהתנהל בבנק הפועלים נתגלו נזקים בסך של 361,533 ש"ח.

התובעים 1 ו-3 טוענים בהקשר זה,  כי הדו"חות נערכו בצורה חובבנית ולא מעמיקה, תוך שניתוח הנתונים מועתק מדו"ח אחד למשנהו. מתוך הנתונים שהוצגו בדוחו"ת  ניתן ללמוד על חוסר מקצועיות וחוסר הבנה בתחומי הבנקאות. כך לדוגמא: הדו"חות מציגים מצג תיאורטי, ולפיו הנתבע התרשם, שהתובעת 1 היתה אמורה לקבל הטבה בשיעורי הריבית, היות שעל פי בדיקת הנתבע היו לתובעת 1 בטחונות מספקים, אשר הבטיחו את פרעון האשראי שקיבלה מהבנק. למסקנה זו הגיע הנתבע ללא תשתית ראייתית ועל אף שלא היו בפניו פירוט הביטחונות שהעמידה התובעת 1 לבנקים.

כמו כן, בדוחו"ת הבדיקה מתגלה הפרה של הסכם ההחזר. בסעיף 1 להסכם ההחזר התחייב  - בין השאר - עסק הייעוץ לקיים בדיקת התאמה בעניין עמלות, לבצע השוואת תשואה של פק"מ ותפ"ס, לבצע בדיקה של ימי ערך להפקדות והוצאות - כל אלו לא נעשו ולא באו לידי ביטוי באיזה מן הדוחו"ת.

עוד טוענים התובעים 1 ו-3, כי הנתבע לא פנה אל הבנקים או אל איזה מהם בניסיון לקיים משא ומתן להפחתת סכומי הריביות, שגבו הבנקים בחשבונות הבנק של התובעת 1. במחדל זה הפר הנתבע את הוראות סעיף 1(ו) להסכם ההחזר.